פסק-דין בתיק ע"פ 71395/05

בפני ערעור על  פסק-דינו של בית-משפט לתעבורה בתל-אביב בתיק פ.ל. 1002/05 (מפי כב' השופט ויטלסון) בו הורשע המערער בעבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה בקלות-ראש ובסירוב להיבדק בדיקת שתן.

המערער הודה ונגזרו עליו העונשים הבאים:

א.    קנס בסך 500 ש"ח.

ב.    פסילה מקבל או מהחזיק רישיון-נהיגה לתקופה של שנתיים וחצי.

ג.     פסילה מקבל או מהחזיק רישיון-נהיגה לתקופה של 6 חודשים על-תנאי למשך 3 שנים.

ד.    מאסר של שנה אחת וזאת על-תנאי לתקופה של שנתיים, שלא יעבור בהם המערער עבירות של נהיגה בשכרות, או סירוב להיבדק.

על-פי עובדות כתב-האישום, נהג המערער רכב אוטובוס זעיר בתל-אביב ברח' וולפסון, והחנה רכבו סמוך לצומת עם שד' הר ציון כשהוא ישוב ברכב.

המערער החנה רכבו בצומת האמור באופן שהיווה הפרעה לתנועה. כאשר הגיע למקום סמ"ר עאמר לוטפי, הסיע המערער רכבו לשד' הר ציון ונעצר, לדרישת השוטר, בשל עבירה של הפרעה לתנועה.

המערער נהג ברכב כשהוא שיכור ותחת השפעת סמים, ירד מרכבו כשהוא מתנדנד, עמידתו והליכתו לא יציבות, בגדיו מלוכלכים ומרושלים, נרדם תוך כדי דיבור, לא מסוגל להבין הוראות, דיבורו איטי ובלתי-מובן, נפל מדי פעם, נשען על הניידת, קילל ואיים על השוטר ושוטרים אחרים שעזרו לסמ"ר לוטפי להשתלט על המערער, שהתעקש לנסוע ברכבו לתחנת המשטרה וסירב להשאירו נעול בצד הדרך, והשוטרים נאלצו לעוצרו תוך שימוש בכוח.

המערער נדרש כדין למסור דגימת שתן, לצורך בדיקת שכרות ו/או סמים. המערער הכשיל קבלת דגימה בכך שהטיל שתן לכוס וירק לתוכה. כך עשה שלוש פעמים, ולא ניתן היה לקבל ממנו דגימה תקינה.

לטענת בא-כוח המערער במסגרת נימוקי הערעור ובטיעונים בעל-פה, הודאת המערער במיוחס לו הייתה הודאת שווא, כנגד המערער הוגש כתב-אישום בד בבד עם בקשה למעצרו עד תום הליכים ומשפטו נערך כמעט 24 שעות לאחר מעצרו. בדיון יצגו עו"ד מטעם הסניגוריה והודה בשמו במיוחס לו.

לטענת בא-כוח המערער, ההודיה שבאה מפיו של בא-כוח המערער בבית-משפט קמא מקורה במספר גורמים, שאף לא אחד מהם קשור לאמונת המערער בחפותו.

לטענת המערער, הובהר לו באופן חד-משמעי על-ידי בא-כוחו דאז כי במידה ולא יודה באופן מיידי במיוחס לו, יישלח לכלא ולא ישוחרר ממעצרו. עקב כך, בלא שהשקיע בעניין מחשבה, ועקב מצבו הרפואי הרעוע והיותו עדיין נתון המעצר, הסמיך את בא-כוחו דאז להודות בשמו. המערער נתון היה בטראומה קשה עת הורה לבא-כוחו דאז להודות במיוחס לו.

לטענת המערער מדובר במקרה בו עיוות-הדין זועק לשמיים, שכן כעת, משהתעשת, כופר המערער נמרצות במיוחס לו וטוען כי יעלה בידו להוכיח חפותו.

לעניין האירוע גופו, טוען המערער כי נטל לפני הנהיגה כדור "קלונקס", אך בפועל לא היה נתון תחת השפעת משקאות משכרים, ודו"ח-המאפיינים המצוי בתיק מוכיח זאת בעליל.

לסיכום מבקש בא-כוח המערער לבטל הרשעתו של המערער, ולקבוע התיק לשמיעת הראיות.

לטענת באת-כוח המשיבה, המערער הגיע לבית-המשפט כשנגדו למעשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. המערער בדיון עצמו החליט להודות במסגרת הסדר-טיעון. המערער נכח בדיון, הוא שמע את הסדר-הטיעון וידע העונש הצפוי לו, והכל נעשה בעת שהיה מיוצג על-ידי סניגור. ניתנה לו הזדמנות לומר דברו בבית-המשפט, בהרחבה, לאחר שהוא שמע עתירות באי-כוח הצדדים לעונש. באותו ההליך ניתן כנגדו גזר-הדין.

לענין המסכת הראייתית, החל מהודאתו במשטרה וכלה בדו"חות של השוטרים על מצבו, כשהוא מודה מפורשות שבלע כדור "קלונקס" ושתה "רד-בול" ווודקה.

הוגשה בקשה לחזרה מהודיה לבית-משפט קמא. שופט בית-משפט קמא ציין כי זכור לו המקרה. המערער הופיע בפניו, הודה בפניו, השופט התרשם כי שיקול-דעתו של המערער היה צלול ומחושב, ועשה זאת כדי למנוע מאסר בפועל שעלול היה להיות מושת באותן נסיבות.